אני זוכר היטב את הפעם הראשונה שלי. ישבתי מולה, ובידיים הצעירות והבתוליות שלי ליטפתי אותה בעדינות. מסביב ישבו אנשים והיה נדמה לי שכולם מסתכלים ובוחנים אותי, בדיוק כמו שאני בוחן איך לגשת, איך להעז ולחבק באופן הנכון ביותר. ואז קירבתי אותה את השפתיים ונתתי לכל מה שיש בה להציף אותי. לכבוש אותי. גם אם הטעם היה מוזר. כי כוסית ויסקי היא אמנם טעם נרכש, אבל מיד ידעתי שזה מתאים לי. הרי גם אני טעם נרכש, גם אם לרוב אני נרכש די בקלות ובזול.
נזכרתי בזה כי לא מזמן יצא לי להרים כוסית לכבוד משהו, שבגילי כבר לא תמיד זוכרים מהו. אבל זה לא משנה, כי כוסית תמיד מרימים לכבוד משהו. הרי המשהו הזה הוא סתם תירוץ. כל זמן יכול להיות טוב למשקה – אנחנו שותים כשאנחנו בדכאון, כשאנחנו שמחים, כשאנחנו חוגגים, כשאנחנו רומנטיים, או כשאנחנו רוצים לכתוב זכרונות ולהרגיש שאנחנו קצת ארנסט המינגווי.
וככה אני יושב גם עכשיו וכותב באפלה, עם כוסית המשקה הלילית הקבועה שלי – כי אלכוהול הוא נושא רציני מדי מכדי לדבר עליו על בטן ריקה.
אבל למרבה השמחה יש הרבה אפשרויות. אלכוהול הוא ספק האשליות המושלם. הוא מאפשר מאות סוגים של בריחה ופנטזיה - וזה עוד אפילו לפני שמדברים על שמות מותג. לעומתו, דלות המגוון של הסמים הקלים האחרים היא כלימה אמיתית בעיני כל בר-דעת שרוצה לאבד אותה. אלכוהול, לעומת זאת, הוא מלך הבריחות. אתה הרי יכול לשבת מזיע בחצר המטונפת, לעשן "טיים" ולחכות לשווא לגשם – אבל אם יש לך קוניאק ביד, אתה מיד על כורסת עור, עם סיגר, צופה בסערה המושלמת, מול האח בטירה. מלך.
והמגוון באמת עצום. אין כנראה שום-דבר בעולם שהאדם לא יצר ממנו משקה משכר: פירות, תפוחי-אדמה, דלק-סילוני, ושככה יהיה לי טוסט – אפילו חיטה. האלכוהול מחבר בין אנשים. ואמנם לפעמים הוא מחבר אותם לתפקידים של רוצח ונרצח, אבל עם מספיק אלכוהול אפשר לשכוח גם מזה, ולהסתכל רק על הצד הרומנטי יותר – שהרי ללא האלכוהול, כמו שאמר פעם סיינפלד, 90% מהאנשים ישארו בודדים לנצח.
וגם לי היתה את התקופה הרומנטית הזאת. אלה היו ימים אחרים, אפלים ורחוקים - או שאולי רק אדי האתנול יוצרים להם רושם כזה. אלה היו מאה ימים של בדידות, ובאחד הימים האלה ישבתי על איזה בר, וביקשתי לי את המשקה שיצדיק את קיומי שם. הברמן, איש שיודע לערבב ולרקוח אנשים באותה מידה שהוא יודע לעשות את זה למשקאות, הציע לי לחרוג ממנהגי ולטעום ויסקי משובח יותר. אני בדרך-כלל אדם פשוט עם משקה פשוט, אבל הפעם – כנראה בגלל שהרגשתי צורך לחגוג את בדידותי – הרשיתי לעצמי לגוון ולשלם כל-כך הרבה על כוסית קטנה.
רק כמה ימים אחר-כך, כשהבאתי את עצמי, בשארית כוחותי הכלכליים, לחנות המשקאות הקבועה שלי וסיפרתי למוכר את הסיפור, הבנתי באמת את מה שקרה לי. הסתבר לי לתדהמתי, שזכיתי לשתות ויסקי מאוד יוקרתי, שיושן בחבית מאוד מיוחדת, ונארז רק במספר בקבוקים ספורים – שכיאה למקרים כאלה גם היו ממוספרים.
וזה קצת חבל, כי אם הייתי יודע את כל זה מראש, הייתי נהנה הרבה יותר מכל לגימה.
כי בסופו של דבר, האלכוהול הוא מה שאתה עושה ממנו. יש המון סוגי משקאות, ועוד יותר מזה – דרכים לשתות אותם. יש את הבירה עם החברים, את היין עם האישה, את הויסקי עם עצמך, וכמובן את בקבוק המשקה היקר מאוד הזה, שאתה שומר בארון כדי לפתוח רק באירוע מיוחד ומושלם, בלי להבין שאם לא תפתח אותו אף אירוע לא יהיה באמת מיוחד ומושלם.
המבחר באמת מדהים, וכולם גם יודעים שאסור לערבב סוגי אלכוהול. אבל אף-אחד, אף-פעם, לא מלמד אותך שאסור לערבב סוגי שכרויות. אתה יכול לקרוא המינגווי ולראות סרטי בלש אמריקאיים ישנים, ולקבל את הרושם שכל סיפור פואטי ופתלתל מתחיל באיזה משקה חריף. אבל למשל בסיפור שמספר תמיד אבא שלי על חבר שלו, עו"ד מצליח, שהתמכר לטיפה המרה, אין שום דבר פואטי – מלבד הביטוי שאבא שלי אוהב לגלגל על הלשון, "התמכר לטיפה המרה" – וגם אין שום דבר פתלתל בהתרסקות המהירה של החיים של אותו עו"ד.
אז יש הרבה סוגי אלכוהול, כנראה אפילו יותר מסוגי הסיבות לשתות אותו. אבל יש דבר אחד שמשותף לכולם, והוא לפעמים גם הדבר הראשון שהאלכוהול משכיח מאיתנו: שהמשקה נועד ליצור זכרונות וחוויות, ולא להרוס אותם.
נזכרתי בזה כי לא מזמן יצא לי להרים כוסית לכבוד משהו, שבגילי כבר לא תמיד זוכרים מהו. אבל זה לא משנה, כי כוסית תמיד מרימים לכבוד משהו. הרי המשהו הזה הוא סתם תירוץ. כל זמן יכול להיות טוב למשקה – אנחנו שותים כשאנחנו בדכאון, כשאנחנו שמחים, כשאנחנו חוגגים, כשאנחנו רומנטיים, או כשאנחנו רוצים לכתוב זכרונות ולהרגיש שאנחנו קצת ארנסט המינגווי.
אבל למרבה השמחה יש הרבה אפשרויות. אלכוהול הוא ספק האשליות המושלם. הוא מאפשר מאות סוגים של בריחה ופנטזיה - וזה עוד אפילו לפני שמדברים על שמות מותג. לעומתו, דלות המגוון של הסמים הקלים האחרים היא כלימה אמיתית בעיני כל בר-דעת שרוצה לאבד אותה. אלכוהול, לעומת זאת, הוא מלך הבריחות. אתה הרי יכול לשבת מזיע בחצר המטונפת, לעשן "טיים" ולחכות לשווא לגשם – אבל אם יש לך קוניאק ביד, אתה מיד על כורסת עור, עם סיגר, צופה בסערה המושלמת, מול האח בטירה. מלך.
והמגוון באמת עצום. אין כנראה שום-דבר בעולם שהאדם לא יצר ממנו משקה משכר: פירות, תפוחי-אדמה, דלק-סילוני, ושככה יהיה לי טוסט – אפילו חיטה. האלכוהול מחבר בין אנשים. ואמנם לפעמים הוא מחבר אותם לתפקידים של רוצח ונרצח, אבל עם מספיק אלכוהול אפשר לשכוח גם מזה, ולהסתכל רק על הצד הרומנטי יותר – שהרי ללא האלכוהול, כמו שאמר פעם סיינפלד, 90% מהאנשים ישארו בודדים לנצח.
וגם לי היתה את התקופה הרומנטית הזאת. אלה היו ימים אחרים, אפלים ורחוקים - או שאולי רק אדי האתנול יוצרים להם רושם כזה. אלה היו מאה ימים של בדידות, ובאחד הימים האלה ישבתי על איזה בר, וביקשתי לי את המשקה שיצדיק את קיומי שם. הברמן, איש שיודע לערבב ולרקוח אנשים באותה מידה שהוא יודע לעשות את זה למשקאות, הציע לי לחרוג ממנהגי ולטעום ויסקי משובח יותר. אני בדרך-כלל אדם פשוט עם משקה פשוט, אבל הפעם – כנראה בגלל שהרגשתי צורך לחגוג את בדידותי – הרשיתי לעצמי לגוון ולשלם כל-כך הרבה על כוסית קטנה.
רק כמה ימים אחר-כך, כשהבאתי את עצמי, בשארית כוחותי הכלכליים, לחנות המשקאות הקבועה שלי וסיפרתי למוכר את הסיפור, הבנתי באמת את מה שקרה לי. הסתבר לי לתדהמתי, שזכיתי לשתות ויסקי מאוד יוקרתי, שיושן בחבית מאוד מיוחדת, ונארז רק במספר בקבוקים ספורים – שכיאה למקרים כאלה גם היו ממוספרים.
וזה קצת חבל, כי אם הייתי יודע את כל זה מראש, הייתי נהנה הרבה יותר מכל לגימה.
כי בסופו של דבר, האלכוהול הוא מה שאתה עושה ממנו. יש המון סוגי משקאות, ועוד יותר מזה – דרכים לשתות אותם. יש את הבירה עם החברים, את היין עם האישה, את הויסקי עם עצמך, וכמובן את בקבוק המשקה היקר מאוד הזה, שאתה שומר בארון כדי לפתוח רק באירוע מיוחד ומושלם, בלי להבין שאם לא תפתח אותו אף אירוע לא יהיה באמת מיוחד ומושלם.
המבחר באמת מדהים, וכולם גם יודעים שאסור לערבב סוגי אלכוהול. אבל אף-אחד, אף-פעם, לא מלמד אותך שאסור לערבב סוגי שכרויות. אתה יכול לקרוא המינגווי ולראות סרטי בלש אמריקאיים ישנים, ולקבל את הרושם שכל סיפור פואטי ופתלתל מתחיל באיזה משקה חריף. אבל למשל בסיפור שמספר תמיד אבא שלי על חבר שלו, עו"ד מצליח, שהתמכר לטיפה המרה, אין שום דבר פואטי – מלבד הביטוי שאבא שלי אוהב לגלגל על הלשון, "התמכר לטיפה המרה" – וגם אין שום דבר פתלתל בהתרסקות המהירה של החיים של אותו עו"ד.
אז יש הרבה סוגי אלכוהול, כנראה אפילו יותר מסוגי הסיבות לשתות אותו. אבל יש דבר אחד שמשותף לכולם, והוא לפעמים גם הדבר הראשון שהאלכוהול משכיח מאיתנו: שהמשקה נועד ליצור זכרונות וחוויות, ולא להרוס אותם.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה