ההורים תמיד ידעו שהחבאתי את קלטת הוידאו מחגיגת בר-המצווה שלי, כי היא הביכה אותי. זה היה מין סוד גלוי במשפחה שלנו, שמדי-פעם רק הזכירו אותו בחיוך שהיה תערובת של השלמה עם המציאות, ותקווה קטנה שאולי בכל זאת...
עם השנים למדתי לאהוב את חגיגת בר-המצווה שהיתה לי, ועוד יותר מזה את ההורים שלי ואת זה שהם העניקו לי אותה. רק המשכתי בעקשנות לא לאהוב את עצמי שם. "לפעמים עדיפים הזכרונות מהמזכרות", אמרתי בחיוך שהיה תערובת של התחכמות שנשמעת יפה, ותקווה קטנה שזה גם נכון.
יש דברים שראויים להישאר בסוד. יש דברים שאור השמש לא מחטא אותם, אלא שורף אותם לנצח. גם בעידן הזה שבו כל אחד מאיתנו פורש את כל חייו ברשת החברתית בתמורה לקליק של פירגון, או לפחות פרסומת שתבטיח דיל מוצלח לנופש באילת.
וכל אחד צריך איזה סוד אפל מן העבר שיעניק נופך עמוק יותר לחיים שלו, איזו תחושה של כמעט סוכן חשאי, שהולך ברחוב ואף אחד לא יודע עליו כלום בעצם. כי האמת היא שלמרות כל השיתוף הטכני שאנחנו עושים כדי לרפד את הניכור של הטכנולוגיה, הדבר שהכי מפחיד אותנו הוא שיקראו את המחשבות שלנו. שהפיסה האחרונה הזאת של הפרטיות תלך גם היא לאיבוד.
מסיבות מובנות יהיה קצת קשה להוכיח את זה – אבל בכל קבר נמצא גם סוד של אותו בר-מינן. יש דברים שצו איסור הפרסום שלהם לא יוסר לעולם, והם רבים יותר מכל הילדים הסודיים של המפורסמים המתים, שנחשפים במוספי כל שבת וחג.
מצד שני, אחרי מות כולם קדושים, וכולם אוהבים אותך ומקבלים בערגה כל קובץ סודי שנחשף בתיקיה צדדית במחשב שלך. וכולם גם מספרים תמיד על הרגע הזה שבו הם נחשפו בפני המשפחה, ושום אדמה לא רעדה, וכולם התחבקו עם כולם – כי ממרחק השנים רוב הסודות נראים כבר מגוחכים, והפיתוי שיוצרים כל הסיפורים האלה, לגלות כבר את מה שהיה בעבר, תמיד גדול ומאוד מרשים. במיוחד אם משלמים לך על זה, או אם לפחות מדובר בראיון עיתונאי שיתרום קצת לקידום הדבר הנוכחי שאתה עסוק בו בהווה.
וזה מייסר נורא, כי הצד השני של כל סוד הוא השקר. הפרצוף התמים שמסתיר את מה שרק בית-הקברות אוסף לתוכו. והצד השני של השקר הוא האמת הנקיה והמוארת. אבל אחד הסודות הכי גדולים של אנשים שיש להם סוד, הוא שהאמת היא לפעמים השקר הכי גדול. הרי לפעמים האמת נשמעת כל-כך מופרכת, שבחיים לא יאמינו למילה אחת שלה, ואז אתה יוצא אדם עלוב שהוא גם שקרן וגם מסתיר משהו מאוד גדול.
או לחלופין, אדם מאוד מרוצה, שגם נשאר עם הסיפור החשאי שלו, וגם משוחרר מהתחושה של הצורך להסתיר אותו כל הזמן.
אבל בגלל שאני אוהב את ההורים שלי כל-כך, ובגלל שבכל-זאת התבגרתי ולמדתי לאהוב את עצמי קצת יותר, ובגלל שלשחרר סודות מהלב זאת באמת פעולה מזככת ומרוממת-רוח, אני עומד לחשוף את הסוד הגדול הזה של הקלטת ההיא, ואת האמת המוחלטת בקשר לאיפה שהיא נמצאת.
ובכן, אין לי מושג. אולי החבאתי אותה פעם, אבל זה היה אפילו לפני המעבר לדירה הקודמת שלהם – זו שהם פינו עכשיו. והאמת היא שמאז גם אני חיפשתי אותה, כמו את הילדות שלי כולה, והיא פשוט אבדה. נשמע מופרך, אבל הנה – זה היה הסוד הגדול שלי. פשוט היה לי נוח תמיד להמשיך עם ההצגה הזאת, כאילו אני שומר את הקלטת באיזה מחבוא פרטי. ואין לי שום סוד כאן. וזה בעצם הסוד ששמרתי כל השנים האלו.
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה