בסופו של דבר, קיצור תולדות האנושות הוא די פשוט: בראשית ברא אלוהים – שהוא כל-יכול – את השמים ואת הארץ, ואז יצר את האדם, ואז האדם – בגלל שאינו כל-יכול – יצר את הקומבינה.
בתגובה, כמובן, אלוהים גרש את האדם מגן-העדן, שבו הכל היה אמנם מושלם ויפה, אבל בלי אפשרות לעשות כסף קל או אפילו סתם לעקוף בתור. לא נורא, אמר האדם. עולם לא-מושלם הוא הרבה יותר מאתגר ומעניין. נקמבן איזה משהו אחר.
ומאז אנחנו כל הזמן במרדף אחרי הפטנטים הקטנים שישדרגו את החיים הקטנים שלנו. אנחנו שמים חבילת נייר מדפסת מתחת למסך המחשב כדי שיהיה בגובה הנכון, נוסעים 20 ק"מ כדי לקנות קצת יותר בזול את מה שאנחנו לא צריכים מלכתחילה, ותולים שקיות מלאות מים כדי להרחיק את הזבובים – מה שלרוב גורם להם באמת להתרחק מהשקיות ולהידבק אלינו.
אבל לא משנה אם הפטנט שהמצאנו עשוי משקיות מים, טכנולוגיה עילית, או קיסמי שיניים. אנחנו אף-פעם לא שוכחים מאין באנו ולאיזה מקום מלא בעיות הושלכנו, וחותרים כל הזמן לשפר קצת את העולם, או לפחות את החיים הקטנים שלנו. ומי שלא יודע להמציא פטנטים מתנחם בלהתלהב מההמצאות בסרטי ג'יימס בונד, ובהרגשה הייחודית הזאת שרק פטנט אמיתי שהמציא מישהו אחר יכול לגרום לנו להרגיש – הרגשה שאפשר להגדיר בשלוש מילים כ-"בוז של קנאה".
יש פטנטים מוצלחים, ויש פחות, אבל נראה שהפטנט הכי טוב אי-פעם הוא החלפת המלחמות המסורבלות והמיושנות של פעם, במלחמות הפטנטים. ואני לא מתכוון לכלי-נשק חדשניים ומתוחכמים ומונחי לייזר וקווארקים – אלה עדיין רק תחפושת טיפשית של העולם הישן ההוא – אני מתכוון למלחמות המשפטיות, המייסרות ועקובות הדיונים, על נושאים כגון "מי הוא בעל הזכויות על הקטע שאצבע לוחצת על טקסט שמופיע על מסך". במלחמות הפטנטים האלו, כל דבר הוא המצאה, כל המצאה היא פטנט, וכל פטנט הוא נכס יקר-ערך. וכבר לא חשוב מה בדיוק הוא עושה. מספיק שהוא יכול לעשות את הממציא שלו קצת, או הרבה, יותר עשיר.
וזאת, חברות וחברים, הקומבינה האמיתית, האולטימטיבית. איך לא חשבו על זה קודם?
אבל במקום זה - כי בכל-זאת, עורכי-דין של פטנטים גובים המון כסף - אנשים מוציאים שם רע לפטנט ולקומבינה, והופכים אותם לסתם נוכלות. וזה לא שמדובר באנשים טיפשים. אם רפי גינת ב"כלבוטק" – תוכנית הטלויזיה היחידה שקימבנה את עצמה לשלושה ערוצים שונים, בלי שאף-אחד יודע אפילו מה פירוש שמה – מכתיר כל שוד תכשיטים כ"תרגיל עוקץ מתוחכם", הרי קל וחומר שטיפוסים כמו אלה שמוכרים לחצני מצוקה שלא מחוברים לכלום, או כאלה שמקוששים עוד כמה אגורות לליטר בזכות הפעלה נכונה של משאבת הדלק, או כאלה שפותחים משרדי יחסי-ציבור לכל השאר – הם באמת הקצפת (הצמחית, פטנט עולמי) של עולם הקומבינות.
תמיד היו ותמיד יהיו שני סוגים של אנשים: אלה שמנסים לעשות תרגילים עסקיים שיביאו לרווחים קלים, ואלה שיפתחו מיזמים אידאולוגיים למען מטרות נעלות ונשגבות, בלי לספר לנו שבעצם מדובר בתרגיל עסקי שיביא לרווחים קלים. אלה הקומבינטורים, ואלה המטא-קומבינטורים. אלה שגונבים, ואלה שסתם גובים. והאמת היא, שלפעמים קשה לדעת מה עדיף. כי להמציא את מיכל המיחזור הירוק, ואת האפוד הצהוב, ואת ברזיית המים האלקטרונית התכלכלה – ואז כמובן למכור לנו את כל אלה תמורת רגשות האשם והחרדה שלנו – זה לפעמים יותר גרוע מסתם לדחוף לנו יד לכיס ברכבת התחתית, עם חיכוך ולא עם חיוך.
האנשים האלה הם יותר סמויים ומתוחכמים מכל מצלמה נסתרת, דווקא בגלל שהפטנט שלהם הוא לעשות את הקומבינה באור מלא, ובדרך-כלל זה גם האור שלנו. וזאת כנראה הסיבה שעם כל הרצון הטוב, מהנוכלים המתוחכמים באמת – אלה שלא דופקים את השיטה, אלא פשוט משתמשים בה כדי לדפוק אותנו – גם קולו המרעים של "כלבוטק" לא יציל אותנו. במיוחד כשמבינים שהשם המוזר הזה, "כלבוטק", הוא בעצמו סוג של קומבינה עלינו. כי מסתבר שהפירוש שלו, שאנחנו מחפשים כבר שנים, הוא משהו כמו "מחסן לכל דבר".
ובסופו של דבר, קיצור תולדות הקומבינה הוא די פשוט: בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, ואז ברא את האדם. כולל הפטנט הזה שמאפשר לאדם ליצור עוד בני-אדם, כדי שיהיה על מי לעבוד.
איך לא חשבו על זה קודם?
בתגובה, כמובן, אלוהים גרש את האדם מגן-העדן, שבו הכל היה אמנם מושלם ויפה, אבל בלי אפשרות לעשות כסף קל או אפילו סתם לעקוף בתור. לא נורא, אמר האדם. עולם לא-מושלם הוא הרבה יותר מאתגר ומעניין. נקמבן איזה משהו אחר.
ומאז אנחנו כל הזמן במרדף אחרי הפטנטים הקטנים שישדרגו את החיים הקטנים שלנו. אנחנו שמים חבילת נייר מדפסת מתחת למסך המחשב כדי שיהיה בגובה הנכון, נוסעים 20 ק"מ כדי לקנות קצת יותר בזול את מה שאנחנו לא צריכים מלכתחילה, ותולים שקיות מלאות מים כדי להרחיק את הזבובים – מה שלרוב גורם להם באמת להתרחק מהשקיות ולהידבק אלינו.
אבל לא משנה אם הפטנט שהמצאנו עשוי משקיות מים, טכנולוגיה עילית, או קיסמי שיניים. אנחנו אף-פעם לא שוכחים מאין באנו ולאיזה מקום מלא בעיות הושלכנו, וחותרים כל הזמן לשפר קצת את העולם, או לפחות את החיים הקטנים שלנו. ומי שלא יודע להמציא פטנטים מתנחם בלהתלהב מההמצאות בסרטי ג'יימס בונד, ובהרגשה הייחודית הזאת שרק פטנט אמיתי שהמציא מישהו אחר יכול לגרום לנו להרגיש – הרגשה שאפשר להגדיר בשלוש מילים כ-"בוז של קנאה".
יש פטנטים מוצלחים, ויש פחות, אבל נראה שהפטנט הכי טוב אי-פעם הוא החלפת המלחמות המסורבלות והמיושנות של פעם, במלחמות הפטנטים. ואני לא מתכוון לכלי-נשק חדשניים ומתוחכמים ומונחי לייזר וקווארקים – אלה עדיין רק תחפושת טיפשית של העולם הישן ההוא – אני מתכוון למלחמות המשפטיות, המייסרות ועקובות הדיונים, על נושאים כגון "מי הוא בעל הזכויות על הקטע שאצבע לוחצת על טקסט שמופיע על מסך". במלחמות הפטנטים האלו, כל דבר הוא המצאה, כל המצאה היא פטנט, וכל פטנט הוא נכס יקר-ערך. וכבר לא חשוב מה בדיוק הוא עושה. מספיק שהוא יכול לעשות את הממציא שלו קצת, או הרבה, יותר עשיר.
וזאת, חברות וחברים, הקומבינה האמיתית, האולטימטיבית. איך לא חשבו על זה קודם?
תמיד היו ותמיד יהיו שני סוגים של אנשים: אלה שמנסים לעשות תרגילים עסקיים שיביאו לרווחים קלים, ואלה שיפתחו מיזמים אידאולוגיים למען מטרות נעלות ונשגבות, בלי לספר לנו שבעצם מדובר בתרגיל עסקי שיביא לרווחים קלים. אלה הקומבינטורים, ואלה המטא-קומבינטורים. אלה שגונבים, ואלה שסתם גובים. והאמת היא, שלפעמים קשה לדעת מה עדיף. כי להמציא את מיכל המיחזור הירוק, ואת האפוד הצהוב, ואת ברזיית המים האלקטרונית התכלכלה – ואז כמובן למכור לנו את כל אלה תמורת רגשות האשם והחרדה שלנו – זה לפעמים יותר גרוע מסתם לדחוף לנו יד לכיס ברכבת התחתית, עם חיכוך ולא עם חיוך.
האנשים האלה הם יותר סמויים ומתוחכמים מכל מצלמה נסתרת, דווקא בגלל שהפטנט שלהם הוא לעשות את הקומבינה באור מלא, ובדרך-כלל זה גם האור שלנו. וזאת כנראה הסיבה שעם כל הרצון הטוב, מהנוכלים המתוחכמים באמת – אלה שלא דופקים את השיטה, אלא פשוט משתמשים בה כדי לדפוק אותנו – גם קולו המרעים של "כלבוטק" לא יציל אותנו. במיוחד כשמבינים שהשם המוזר הזה, "כלבוטק", הוא בעצמו סוג של קומבינה עלינו. כי מסתבר שהפירוש שלו, שאנחנו מחפשים כבר שנים, הוא משהו כמו "מחסן לכל דבר".
ובסופו של דבר, קיצור תולדות הקומבינה הוא די פשוט: בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, ואז ברא את האדם. כולל הפטנט הזה שמאפשר לאדם ליצור עוד בני-אדם, כדי שיהיה על מי לעבוד.
איך לא חשבו על זה קודם?
אין תגובות :
הוסף רשומת תגובה